ברכישת קרקע כבר היום, מלבד הזכות העצומה והנדירה של מצוות השמיטה, תזכו גם לקיים ביחידת הקרקע שלכם במשך ששת השנים הבאות את המצוות התלויות בארץ בהידור רב, גם מצוות שאפשר לקיימן רק כשיש אדמה בארץ ישראל, כמו מצוות תרומות ומעשרות ועוד.
מלבד זאת, מי שכבר רכש יחידת קרקע לשנת השמיטה תשפ"ב ומרחיב את הבעלות עד לשמיטה הבאה- תשפ"ט, חוסך את עלויות הקניה והמכירה ומרוויח הנחה משמעותית
בהחלט, בשנת השמיטה ישנן שתי מצוות, מצווה אחת להשבית את הארץ בכל שנת השמיטה, שאותה מקיים בכל רגע ורגע מי שיש בבעלותו שדה בשנה השביעית ככתוב: וְשָׁבְתָה הָאָרֶץ שַׁבָּת לַה', ומצווה נוספת של להפקיר את הגידולים שגדלו בשנה השישית ככתוב: וְהַשְּׁבִיעִת תִּשְׁמְטֶנָּה וּנְטַשְׁתָּהּ. לכן גם מי שמצטרף אחרי ראש השנה זוכה לקיים בכל שניה ושניה במהלך שנת השמיטה תשפ"ב את מצוות "ושבתה הארץ שבת לה', וזוכה בהבטחת התורה לפרנסה "וְצִוִּיתִי אֶת בִּרְכָתִי לָכֶם"
מצוות השמיטה מתחלקת בעצם לשניים: חלק אחד הוא מצוות "והשביעית, תשמטנה ונטשתה" בו נצטוינו על הפקרת היבול הגדל בשביעית כך שפשוט וברור שרק בקרקע בעלת גידולים חקלאיים מקיימים מצווה זו. החלק השני נוגע ל"ושבתה הארץ שבת לה'" כשכאן הציווי הוא על שביתה מעבודה. דבר המתקיים בקרקע שעיבדוה בשישית והשביתוה בשביעית.
הוראת הגרי"ש אלישיב זצ"ל במכירת חמץ והיתר עיסקא היו שיש להוסיף סעיף שיתן להסכמים תוקף חוקי, שלא יהיה ניתן לבטל אותם בבתי משפט. כ"כ בנידון דינן יש לתת למקח תוקף חוקי לצד הקניינים ההלכתיים.
המעמד של קרקעות מינהל הינו חכירה לשנים ארוכות שהוא אולי מעט יותר משכירות. אמנם בקרקעות מינהל למגורים יש לדון האם החכירה נחשבת כשכירות או כקניה, אך קרקע חקלאית נמצאת במעמד נחות יותר בכמה נקודות מרכזיות: א. כדי למכור או להעביר את בכויות החוכר בקרקע יש צורך באישור מיוחד של המינהל. ב. יש לחדש את חוזה החכירה מידי כמה שנים. ג. המינהל מחליט לעיתים על אי הארכת הסכם החכירה, מה שלא קורה במגורים.
לא, היות שלהלכה נפסק ששכירות לא קניא, הרי אין השדה של השוכר אלא של המשכיר. וכן להיפך - יהודי המשכיר את שדהו לנכרי לא נפטר בכך מחיוב מצוות שמיטה