שמיטה בזמן הזה

שמיטה – לזכות בברכה נדירה פעם בשבע שנים

שמיטה – אחת לשבע שנים נצטוו בני ישראל, להפסיק את העבודה בקרקע, ולהפקיר את היבול הצומח בה לעניים ולחיית השדה. שתי מצוות מרכזיות לשמיטת קרקעות – האחת "ושבתה הארץ שבת לה'" – השבתת הקרקע – דהיינו הפסקת כל מלאכות הקרקע בשנה השביעית, והשניה – "והשביעית תשמטנה ונטשתה", המצווה על הפקרת היבול הגדל בקרקע.

הזכות לקיים את מצוות השמיטה, לא רק לחקלאים.

במשך דורות היתה המצווה מצויה כמעט ביד הכל ושווה לכל נפש, בהיות הציבור עוסק ברובו בענפי החקלאות השונים. אלו שזכו לקיים את השמיטה כהלכתה, זכו לברכת שמים "וציויתי את ברכתי".

עם התקדמות הטכנולוגיה, והתמעטות העוסקים במלאכת החקלאות כשאת מקומם תופסים אמצעים מכאניים, התמעטו מקיימי המצווה, וקיומה הפך להיות נחלתם של יחידים העוסקים בחקלאות. במשך דורות השתוקקו יהודים רבים תלמידי חכמים ובעלי בתים לקיים גם הם את מצוות השמיטה בבחינת "למה נגרע", ולזכות לברכת ה' האמורה בתורה "וציוויתי את ברכתי לכם". עבור האדם היחיד היתה זו משימה הכרוכה בהשקעה רבה באון וממון: היה עליו לבצע עסקת רכישת חלקת מקרקעין חקלאית בממון רב, לערוך את כל הבדיקות הנחוצות מבחינה משפטית והלכתית, לדווח עליה במערכת המיסוי ובטאבו באמצעות עו"ד, לגדל עליה בשנה השישית ולהשביתה ממלאכה בשמיטה.

בדיוק לשם כך הוקמה אגודת שמיטה, בערב שנת השמיטה תשס"ח, בכדי לרכז את כל התהליך בצורה שתאפשר לכל יהודי בעולם לקיים את המצווה בפועל ממש, ללא טרחה ובהידור רב.

זכות קיום מצוות שמיטה לברכת וצויתי את ברכתי

וצויתי את ברכתי – ברכת השמיטה

נאמר בתורה (ויקרא כה, כ–כא): 'וְכִי תֹאמְרוּ מַה נֹּאכַל בַּשָּׁנָה הַשְּׁבִיעִת הֵן לֹא נִזְרָע וְלֹא נֶאֱסֹף אֶת תְּבוּאָתֵנוּ. וְצִוִּיתִי אֶת בִּרְכָתִי לָכֶם בַּשָּׁנָה הַשִּׁשִּׁית וְעָשָׂת

המשך לקרוא »