ערלה

וְכִי תָבֹאוּ אֶל הָאָרֶץ, וּנְטַעְתֶּם כָּל עֵץ מַאֲכָל וַעֲרַלְתֶּם עָרְלָתוֹ אֶת פִּרְיוֹ, שָׁלֹשׁ שָׁנִים יִהְיֶה לָכֶם עֲרֵלִים, לֹא יֵאָכֵל.*

(ויקרא יט, כג)

איסור ערלה הוא מצוות לא תעשה האוסרת לאכול ואף ליהנות מפירות עצי הפרי בשלוש השנים הראשונות לנטיעתם. איסורים אלה חלים על פירות העץ בלבד, ולא על עץ סרק או על עץ פרי שניטע לשימוש בענפיו ולא בפירותיו.

משרשי המצוה. שרצה האל להיות האדם מתעורר להלל השם ברוך הוא בתחלת מבחר פרות אילנותיו, כדי שינוח עליו נעם השם יתברך וברכתו ויתברכו פרותיו, כי האל הטוב חפץ בטוב בריותיו, לכן צונו להעלותן ולאכל אותן במקום שבחר מימי קדם לעבודתו ברוך הוא, כי שם צוה יי את הברכה. ומבחר פירות האילן הם היוצאים בשנה הרביעית. והרמב"ן זכרונו לברכה (קדושים יט כג) כתב בטעם מצוה זו בפרושיו, כדי לכבד השם יתברך מראשית כל תבואתנו ולא נאכל מהם עד שנביא כל פרי בשנה אחת הלולים ליי. והנה אין הפרי בתוך שלש שנים ראוי להקריבו, לפי שהוא מועט, גם שאין נותן בפריו טעם או ריח טוב, גם כי רב האילנות לא יוציאו פרות כלל עד שנה רביעית לנטיעתן, ולכך נמתין לכלן.

(ספר החינוך, רמז)

• כאמור, איסור תורה חל על הפירות הגדלים בשלוש השנים הראשונות של העץ. אולם, שלוש השנים הללו נמנות לפי שנות העולם ולא שנות הפרי – כלומר כאשר אדם שותל עץ ומגיע ראש השנה, הרי שמונים כבר שנה אחת ובראש השנה הבא ימנו שנתיים וכן הלאה. ובלבד שלפני ראש השנה עברו לפחות שבועיים לקליטת הנטיעה בקרקע ועוד 30 יום נוספים. היום האחרון בשנה שבו אפשר לנטוע עץ כך שהתקופה הקצרה עד ראש השנה תחשב שנה שלמה הוא ט"ו באב, והשותל ביום זה יוכל להסתפק במניין של שנתיים ו44 יום בלבד.

איסור ערלה נוהג רק בעץ ולא בירק כמו שכתוב "ונטעתם כל עץ מאכל וערלתם ערלתו את פריו", ומכאן למדנו שאינו נוהג בירק. נתנו הגדרות שונות על מנת להגדיר את ההבדל בין ירק לאילן, כיום מקובל להגדיר שאילן הוא צמח רב שנתי וירק הוא חד שנתי.

מהפסוק "ונטעתם כל עץ מאכל" למדנו שדווקא עץ מאכל חייב בערלה אך אין חיוב ערלה בעצי סרק. כמו כן אין איסור ערלה בעצים, אף אם הם עצי מאכל, אם נשתלו שלא לשם אכילה אלא למטרות אחרות, כגון: גידור שדות או שימוש בענפיהם. לפי פסק השולחן ערוך (יו״ד רצד, כג) הדבר תקף רק אם מצורת הנטיעה או הגידול ניכר שמטרת הנטיעה לא הייתה אכילת הפירות.

מהפסוק "וערלתם ערלתו את פריו" למדנו שאיסור ערלה חל רק על הפירות של עצי מאכל, ולא על חלקים אחרים מהעץ אף אם הם ראויים לאכילה (כגון עלי גפנים). עם זאת קליפות וחלקים אחרים הטפלים לפרי אסורים אף הם.

הפירות שצמחו בשלוש השנים הללו אסורים לחלוטין ונאסר ליהנות מהם ומצוה לקוברם או לשורפם,ויש שנהגו להסיר הפרחים מהעץ קודם שיעשו פרי כדי להימנע מאיסור ערלה. על הפירות שצמחו בשנה הרביעית חל דין נטע רבעי.

מכיוון שאיסור ערלה הוא איסור הנאה, אסור לעשות קומפוסט (זבל אורגני) מפירות ערלה

טעמי איסור ערלה

מלבד הטעמים שהובאו למעלה (חינוך, רמב״ן), הרמב"ם במורה הנבוכים (ג, לז) מבאר, שמטרת איסור ערלה הוא להוציא מדעת עובדי עבודה זרה שהיו נוהגים פולחנים שונים בפירות האילנות בשלש השנים הראשונות לגידולם.

בספרי המקובלים האריכו להסביר שבשלוש השנים הראשונות הפירות שייכים לכוחות הטומאה והקליפה, ושייכים לחטא הקדמון של עץ הדעת (עי׳ שערי אורה, השער העשירי, טו, תניא דף מו:, קהלת יעקב, ערך ערלה, מחשוף הלבן ויקרא יח א)