עוללות

וְכַרְמְךָ לֹא תְעוֹלֵל, וּפֶרֶט כַּרְמְךָ לֹא תְלַקֵּט – לֶעָנִי וְלַגֵּר תַּעֲזֹב אֹתָם.*

(ויקרא, יט, י)

*כִּי תִבְצֹר כַּרְמְךָ לֹא תְעוֹלֵל אַחֲרֶיךָ לַגֵּר לַיָּתוֹם וְלָאַלְמָנָה יִהְיֶה.*

(דברים, כד, כא)

מצוות עוללות היא מצווה מהתורה החלה על אדם העוסק בבצירת כרמו. משמעות המצווה היא שחל איסור על בעל הכרם לבצור ענבים הצומחים שלא כדרך אשכול ענבים, אלא כענבים בודדים, המכונים בלשון התורה 'עוללות', ולהשאירם לעניים.

*משרשי המצוה. כי השם ברוך הוא רצה להיות עמו אשר בחר, מעטרים בכל מדה טובה ויקרה ושיהיה להם נפש ברוכה ורוח נדיבה. וכבר כתבתי כי מתוך הפעלות, תתפעל הנפש ותהיה טובה ותחול ברכת השם בה. ואין ספק כי בהותיר האדם חלק אחד מפרותיו בשדהו ויפקירם שיהנו בו הצריכים, תראה בנפשו שבע רצון ורוח נכון ומבורך, וכי השם יתברך השבעו בטובו וגם נפשו בטוב תלין, והמאסף הכל אל הבית ולא ישאיר אחריו ברכה שיהנו בם האביונים אשר ראו השדה בקמותיה ויתאוו תאוה אליה למלא נפשם בה כי רעבו, יורה בנפשו בלי ספק רע לב ונפש רעה וגם רעה תבואהו, וכמו שאמרו זכרונם לברכה (סוטה ח, ב) במדה שאדם מודד, בה מודדין לו. וזה הענין יספיק לנו על צד הפשט גם בלקט ושכחה ופרט הכרם ועוללות.*

(ספר החינוך, רטז)

דיני מצוות עוללות:

משמעות המילה "עוללות" היא אשכולות קטנים שאינם מהווים אשכול שלם ותקין, אלא צומחים זה לצד זה לאורך הזמורה.

גם אשכול ענבים שאין לו *כתף* – קו ישר של ענבים בחלקו העליון של האשכול, *ונטף* – צורת אשכול הנראית כאלו הענב התחתון נוטף מתוך האשכול, נחשב לעוללות (משנה פאה פ״ז מ״ד). אך אם יש לו את אחד מהם – אינו נחשב לעוללת. ואם ספק – יש להשאירו לעניים.

קיום מצוות עוללות בזמן הזה

נידון בהרחבה בפוסקים האם מתנות עניים בזמן הזה בארץ ישראל נוהגות מדאורייתא או מדרבנן, לדעת הרמב״ם מצוות מתנות עניים בארץ ישראל בזמן הזה חיובה מדאורייתא, אמנם לדעת הטור והשו״ע לדעת הרמ״א והחינוך מצוותם בזמן הזה מדרבנן.

בראשונים נידון האם קיים חיוב כיום להשאיר מתנות בשדה, מאחר שאינו מצוי שיבואו עניים ללקוט בשדות.

*למעשה נקטו פוסקי זמנינו* (עיין חזו"א מעשרות סי' ז ס"י, ד"ה ובעיקר)

שבימינו אין חובה להניח מתנות עניים (לקט, שכחה, פאה, עוללות ופרט) כיוון שאין עניים שבאים לקחת, ויש ייאוש של העניים מן המתנות.

*אדם שחשקה נפשו לקיים מצוות מתנות עניים, האם הוא יכול לקיימה בזמן הזה?*

הרמב"ם (הל מתנות עניים פ"א ה"י) כתב:

נאמר במתנות עניים לעני ולגר תעזוב אותם כל זמן שהעניים תובעין אותן, פסקו העניים לבקש ולחזר עליהם הרי הנשאר מהן מותר לכל אדם, שאין גופו קדוש כתרומות, ואינו חייב ליתן להן דמיהן שלא נאמר בהן ונתן לעניים אלא תעזוב אותם, ואינו מצווה לעזוב אותן לחיה ולעופות אלא לעניים והרי אין עניים.

מדברי הרמב"ם 'והרי אין עניים', משמע שאם בא עני, אין כאן מצב של עזיבה לחיה ולעופות, וממילא יש כאן קיום המצווה של מתנות עניים. על פי יסוד זה מובן שאם אדם רוצה לתת מתנות עניים, וידאג להזמין עני שיבוא לקחת את הלקט, השכחה והפאה מהשדה, יקיים בכך את המצווה.

(וכן מדויק מדברי הבית יוסף בסימן שלב)