כלאי הכרם

לֹא תִזְרַע כַּרְמְךָ כִּלְאָיִם פֶּן תִּקְדַּשׁ הַמְלֵאָה הַזֶּרַע אֲשֶׁר תִּזְרָע וּתְבוּאַת הַכָּרֶם

(דברים, כב ט)

כלאי הכרם הם מסוגי הכלאיים האסורים מהתורה. האיסור כולל מצוות לא תעשה על זריעת גפן היין עם צמחים אחרים ומצוות לא תעשה על אכילת צמחים שנזרעו בסמוך לגפן או הנאה מהם. כלאי הכרם הוא החמור שבאיסורי הכלאים ולכן הוא אסור לא רק בזריעה אלא גם ב"קיום", וכמו כן פירות הגפן והזרעים שגדלו באיסור זה אסורים בהנאה

משרשי המצוה. כי השם ברוך הוא ברא עולמו בחכמה בתבונה ובדעת, ועשה וצייר כל הצורות לפי מה שהיה צרך ענינו ראוי להיות מכונות כוון העולם, וברוך הוא היודע, וזהו שנאמר במעשה בראשית (בראשית א לא) וירא אלהים את כל אשד עשה והנה טוב מאד. וראיתו ברוך הוא ידיעתו והתבוננותו בדברים, כי הוא ברוך הוא לגדל מעלתו, אינו צריך לראית העין אל הדברים אחר מעשה, כי הכל נגלה וידוע ונראה לפניו קדם מעשה כמו אחר מעשה, אבל התורה תדבר לבני אדם במלות מכונות אליהם, ותכנה בשם דברים כדברים המכנים בהם, שאי אפשר לדבר עם בריה אלא במה שידוע אליו, כי מי יבין מה שאין בכחו להבין? ועל כיוצא בזה אמרו זכרונם לברכה (מכילתא שמות יט יח) כדי לשבר את האזן מה שהיא יכולה לשמוע. ובהיות יודע אלהים כי כל אשר עשה הוא מכון בשלמות לענינו שהוא צריך בעולמו, צוה לכל מין ומין להיות עושה פרותיו למינהו, כמו שכתוב בסדר בראשית, ולא יתערבו המינין, פן יחסר שלמותן ולא יצוה עליהן ברכתו.

(ספר החינוך, רמד)

אסור לזרוע חרצן ענבים עם שני מיני זרעים אחרים של תבואה, קטניות או ירקות, וכן אסור לזרוע בסמוך לגפן או לכרם זרעים אחרים של תבואה, קטניות או ירקות. איסור הכלאיים מהתורה הוא רק על גפן עם חמשת מיני דגן או קטניות או ירקות, כל צמח שברכתו בורא פרי האדמה אסור בכלאי הכרם. אבל מיני עצים אפילו קטנים לא נכללים באיסור. ותבלינים שלא מברכים עליהם 'האדמה' כי אינם נאכלים בפני עצמם, כל זמן שהם מיני צומח שאם היו נאכלים לבדם ברכתם הייתה 'האדמה', נחשבים באיסור. חכמים הוסיפו ואסרו גם מיני עשבים וירקות שרגילים להאכיל לבהמות.

השיעור המינימלי של ההרחקה שיש להרחיק זרעים מגפן יחידית הוא ששה טפחים, ושיעור ההרחקה המינימלי שיש להרחיק זרעים מן הכרם הוא ארבע אמות.

אם זרע שני מיני זרעים במקום אחד, ללא גדר מפסיק ביניהם, נאסרים הזרעים, וכאמור בפסוק: ”פן תקדש המליאה“, והם טעונים שרפה. 

האוכל כזית מהענבים או מהתבואה שגדלו בכרם ונאסרו משום כלאי הכרם חייב מלקות. והאיסור הוא לא רק בזריעה אלא גם ב"קיום" היינו השארת הגידולים סמוכים זה לזה, אפילו אם נגרם על ידי הרוח וכדומה. בכל מקרה בהם בעל הגפנים משאיר את הגידולים, נאסר הכרם והפירות אסורים בהנאה.

מקום האיסור

איסור כלאי הכרם נוהג בארץ ישראל כאיסור דאורייתא ובחוץ לארץ כאיסור מדרבנן. בגמרא מבואר שהטעם שחכמים גזרו על כלאי הכרם בחוץ לארץ, מה שלא גזרו באיסורי כלאיים אחרים, הוא משום שהתורה החמירה עליהם יותר משאר איסורי כלאים בכך שהפירות נאסרים בהנאה. כתוצאה מכך יש הבדל בדינים – בעוד ספק כלאי הכרם בארץ ישראל לחומרה כספק דאורייתא, ספק כלאי הכרם בחוץ לארץ להקל, מותר לזרוע שם זרעים בצד הגפנים, ויש מחלוקת האם הזרעים שנזרעו שם בצד הגפנים נאסרו