ביכורים

"וְלָקַחְתָּ֞ מֵרֵאשִׁ֣ית ׀ כׇּל־פְּרִ֣י הָאֲדָמָ֗ה אֲשֶׁ֨ר תָּבִ֧יא מֵֽאַרְצְךָ֛ אֲשֶׁ֨ר יְהֹוָ֧ה אֱלֹהֶ֛יךָ נֹתֵ֥ן לָ֖ךְ וְשַׂמְתָּ֣ בַטֶּ֑נֶא וְהָֽלַכְתָּ֙ אֶל־הַמָּק֔וֹם אֲשֶׁ֤ר יִבְחַר֙ יְהֹוָ֣ה אֱלֹהֶ֔יךָ לְשַׁכֵּ֥ן שְׁמ֖וֹ שָֽׁם." (דברים, כו, ב)

ביכורים הם הפירות הראשונים של השנה משבעת המינים שהתברכה בהם ארץ ישראל. מצווה מהתורה להביא את הביכורים לבית המקדש ולהעניקם במתנה לכהנים.

משרשי המצוה, כדי להעלות דבר השם יתברך על ראש שמחתנו, ונזכר ונדע כי מאתו ברוך הוא יגיעו לנו כל הברכות בעולם. על כן נצטוינו להביא למשרתי ביתו ראשית הפרי המתבשל באילנות ומתוך הזכירה וקבלת מלכותו והודאתנו לפניו, כי הפרות ויתר כל הטובה מאתו יבאו, נהיה ראוים לברכה ויתברכו פרותינו.

(ספר החינוך, צא)

כדי להביא בכורים נדרשת בראש ובראשונה בעלות משפטית מלאה על האדמה שבה ניטע העץ. משום שנאמר "ראשית ביכורי אדמתך תביא" (שמות כג, יט)

על פי ההלכה ביכורים מותר להפריש אך ורק כשבית המקדש קיים.(רמב״ם הלכות ביכורים פ״ב, א) וכשהפריש בזמן הזה לדעת הראב״ן (סימן נ) ירקבו, ולדעת רבי עובדיה מברטנורא בכלל לא חל על זה שם ביכורים.